Darkei Elyahou

החלטה אחת

החלטה אחת. שטר אחד. חיים שלמים של נתינה.

בחור צעיר, אינטואיציה, הבטחה

לפני 20 שנה, שמואל מרסיאנו רק התחתן. הוא לומד בישיבה, מתחיל לבנות את חייו, ועומד להפוך לאב.

אירוע אחד משנה הכל: פטירת סבתו מצד אביו, אישה של תורה וחסד, במרוקו. בשלושים, בן דוד (גד) אומר לו פשוט:

למה שלא תפתח גמ"ח כאן, בירושלים?

לשמואל אין משרד, אין תקציב, אין תוכנית. אבל יש לו וודאות אחת: הוא לא רוצה לעזוב את העולם הזה מבלי לשנות אותו.

100 דולר על שולחן

באותו ערב, בלי לחשוב יותר מדי, הוא חוזר הביתה, מוציא 100 דולר מהכיס ומכריז:

אני פותח גמ"ח. לעילוי נשמתה. וכדי ללמוד לתת, כמו שהיא לימדה אותי לחיות.

כך נולד חסדי אסתר, הגמ"ח הראשון של דרכי אליהו. מנוהל מהבית, בלי משרד, בלי פלטפורמה. אבל עם ערכים, חזון, ואמונה שלמה.

מפעל שנבנה מתוך מענה לצורך

שמואל לא מחפש "להקים מבנה". הוא עונה, פשוט מאוד. כל שלב בדרכי אליהו נולד מתוך חלל ריק שהוא מסרב להשאיר פתוח:

סורב בכולל? ← הוא מקים את כולל אוהלי אסתר, כולל לצרפתים, ביום שישי בבוקר.

סורב בכולל? ← הוא מקים את כולל אוהלי אסתר, כולל לצרפתים, ביום שישי בבוקר.

אישה אומרת: "בעלי עובד עכשיו, אני לא מוצאת את מקומי" ← הוא מקים את כולל אברכים שעובדים

אישה אומרת: "בעלי עובד עכשיו, אני לא מוצאת את מקומי" ← הוא מקים את כולל אברכים שעובדים

רוצים לעשות דף יומי אבל לא יודעים איך? ← הוא מקים כולל ייעודי

רוצים לעשות דף יומי אבל לא יודעים איך? ← הוא מקים כולל ייעודי

ברית בלי רכב? לוויה בלי הסעה? ← הוא משיק את גמ"ח הרכבים

ברית בלי רכב? לוויה בלי הסעה? ← הוא משיק את גמ"ח הרכבים

כניסה לשנת לימודים, מלחמה, משבר? ← הוא מתערב. בלי לחכות.

כניסה לשנת לימודים, מלחמה, משבר? ← הוא מתערב. בלי לחכות.

בלי מבנה מורכב, רק נוכחות

דרכי אליהו מנוהלת מביתו, בבית וגן, על ידו ועל ידי אשתו. אין לו מזכירה במשך 20 שנה. אבל יש לו טלפון, שולחן, שכנים, ואמונה בלתי מעורערת באנשים.

כל בוקר:

  • משפחות באות להחזיר או לבקש הלוואה
  • אנשים מפקידים כסף לעשות חסד
  • אחרים מתקשרים בשביל ברית, כולל, רכב, עצה...

מפעל שגדל אבל לא משנה את נשמתו

0

כוללים פעילים 7 ימים בשבוע

0

מנוהלים על ידי הגמ"ח

+ 0

משפחות שנעזרו

0

גאלות בכל שנה

+ 0

שנות שירות

אבל בשורש של כל זה, היה רק אדם אחד. החלטה אחת. ו-100 דולר.

חיים שלמים מוקדשים למאבק הזה

אני לא יודע לאן זה ילך מחר. אבל אני יודע שאם מישהו דופק בדלת שלי, אני רוצה להיות מסוגל לומר: כן. היכנס. אני מקשיב.

— שמואל מרציאנו

הצטרפו להרפתקה הזו

גלו את הפעולות היומיות שלנו, השתתפו בגאלה, או תרמו כדי לתמוך במשימה שלנו.